פסק-דין בתיק ה"פ 22964-03-11

המבקש הוא הבעלים של חב' ח.י. אידרי בע"מ, העוסקת בייצור מוצרי טכסטיל ו המשיב הוא בעל עסק סיטונאי לממכר בגדים ומוצרי אופנה בשם "רפאל".

בין הצדדים נכרת הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 16.12.2008. בהסכם נקבע, בין היתר, כי על המבקש לתפור עבור המשיב ולמסור לו עד ליום 15.2.2009 או עד ליום 1.3.2009 את הפריטים הבאים:

א. 600 זוגות מכנסי נשים, 4 דגמים ו- 400 זוגות מכנסי גברים, בשני דגמים.

ב. 2,200 חולצות T , לנשים ולגברים, עם תוויות לוגו "רפאל".

ג. 200 חולצות T ממלאי קיים של המבקש מאיכות טובה וצבעים של קיץ 2009.

בנוסף, היה על המבקש להשיב לידי המשיב 4 גלילי נייר בד, שהיו מצויים בידו. עוד נקבע בהסכם, שאם המבקש לא יעמוד בהתחייבויותיו, המשיב יהיה זכאי לקבל ממנו סך של 126,000 ש"ח. המשיב הגיש בקשה לביצוע פסק הדין, בסכום זה, בלשכה להוצאה לפועל, ומכאן התובענה.     

לטענת המבקש, לאחר מתן פסק הדין המשיב נעלם לתקופה ארוכה, הפר את התחייבויותיו על פי פסק הדין וסיכל את ביצועו משך זמן רב. בנסיבות אלה הסכימו הצדדים לשינוי מרבית תנאי וחיובי פסק הדין. לטענת המבקש, לא ניתן היה להשיג את המשיב במשך חודשים ארוכים ולכן, לא קיבל מהמשיב את הדגמים ולא יכול היה  לייצר את הבגדים על פי פסק הדין. רק לאחר נתק של מספר חודשים, נוצר קשר עם המשיב. המשיב הגיע לפגישה עם דוגמאות רבות של ג'ינסים וחולצות ממותגי יוקרה אשר הבדים ועלויות הייצור שלהם יקרים ולא תאמו את ההסכמות בפסק הדין. בפגישה נוספת שהתקיימה בספטמבר 2009 הוסכם, שהמבקש ייצר דגמים פשוטים יותר על פי דוגמאות שיספק המשיב. באותה פגישה העביר המבקש למשיב סך של 10,000 ש"ח בשני שיקים והוסכם, שהתשלום יופחת מהתחייבויות המבקש על פי פסק הדין. בפגישה נוספת הוסכם, שהמבקש ייצר 700 סריגים יקרים על פי דגמים שיספק המשיב במקום 2,400 חולצות לייקרה "פשוטות" ואכן, כך היה וכך נעשה. ביום 14.12.2009 סיפק המבקש למשיב 700 סריגים על פי הסיכום החדש ביניהם. המשיב נטל את הסחורה מהמבקש, לא שילם עבור השבלונות והאבנים המיוחדות שהוספו לסריגים ולא שילם למבקש את חלקו ממכירת הבגדים. המשיב נעלם למספר חודשים. לקראת חג הפסח (מרץ 2010) התקשר אביו של המשיב, תיאר את מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה וביקש, בשם המשיב, עזרה לקראת החג בסך של 6,000 ש"ח, סכום שיופחת מהתחייבויות המבקש על פי פסק הדין. המבקש נעתר לבקשה, נפגש עם המשיב ומסר לו שיק על סך 6,000 ש"ח. חלפו מספר חודשים והמשיב פנה שוב למבקש ודרש ממנו, כי ייצר עבורו 2,000 חולצות ו- 1,000 ג'ינסים, לכאורה על פי פסק הדין המקורי. המבקש דחה את דרישת המשיב והסכים, לפנים משורת הדין, לייצר עבורו 500 ג'ינסים נוספים. המבקש לקח את דגמיו של המשיב והחל בייצור הסחורה. בשלב ראשון, 240 ג'ינסים נשלחו לגזירה ולתפירה, אך המשיב לא סיפק למבקש תויות של "רפאל" ולא אפשר את השלמת תהליך הייצור. לטענת המבקש, המשיב גם לא טרח לקחת את גלילי הבדים, למרות שהתבקש לעשות כן שוב ושוב. אבי המשיב התקשר שוב למבקש ביולי 2010 וביקש סיוע נוסף "על חשבון" התחייבויות על פי פסק הדין. המבקש נעתר לבקשה והעביר אליו סך של 4,000 ש"ח בשני שיקים. המבקש סבר, כי לאחר שהעביר למשיב סך כולל של כ- 20,000 ש"ח וייצר עבורו כ- 700 סריגים, תוך שהוא נושא בעלויות הייצור ולא מקבל את חלקו בגין מכירת הסריגים ולאחר, שהכין עבור המשיב 240 ג'ינסים הממתינים לתויות, כי המשיב הוא המצוי ביתרת חובה כלפי המבקש. אלא שהמשיב פנה בחוסר תום לב והגיש את פסק הדין לביצוע.    

לטענת המשיב, המבקש לא סיפק מעולם את המוצרים אותם התחייב לספק בפסק הדין ואף לא את מקצתם. בנוסף, המבקש איבד את הדוגמאות שמסר לו המשיב לצורך הכנת המוצרים, אשר שוויים הוא כ- 40,000 ש"ח. התשלום על סך 20,000 ש"ח, ששולם על ידי המבקש למשיב היה בגין אותם דגמים שקיבל ואיבד. המבקש בחר להתחמק במשך למעלה משנה וחצי מפניות המשיב בבקשה לביצוע פסק הדין. הסריגים להם טוען המבקש נשלחו למשיב ללא הסכמתו והם ממתינים, באריזתם המקורית, למבקש שיבוא לקחתם. התובענה קנטרנית, טורדנית ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.   

דיון

ראשית יצויין, שסעיף הפיצויים בפסק הדין, שנתן תוקף להסכם הפשרה, הוא סעיף ברור וחד משמעי, " באם הנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו כמפורט דלעיל יהא התובע זכאי להפרע ממנו כדי הסך של 126,000 ש"ח...".  

הטענה, שלא נטענה בהמרצת הפתיחה ונטענה לראשונה ובהרחבה בסיכומים, שהיה על המשיב להגיש תובענה חדשה על מנת להוכיח את הפרת פסק הדין ולבקש את אכיפתו, אינה מתקבלת על הדעת. המשיב הגיש נגד המבקש תובענה על סך 355,288 ש"ח (ת.א. 66913/07) והגיע להסכם הפשרה נשוא הדיון כאן ועתה עליו להגיש תובענה חדשה על סך 126,000 ש"ח כדי לאכוף את פסק הדין?! מעבר לכך, למבקש נתנה הזדמנות מלאה להוכיח את גרסתו: המבקש טען את טענותיו, הגיש תצהיר עדות ראשית, הגיש את סיכומיו ולא נותר אלא לבחון את טענות הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים, שפסק הדין לא בוצע ככתבו וכלשונו. הבגדים לא נמסרו למשיב עד ליום 15.2.2009 לא נמסרו עד ליום 1.3.2009 ולא נמסרו עד היום. הבגדים היו אמורים להיות "בגדי קיץ" והיו אמורים להיות משווקים טרם עונת קיץ 2009.

המבקש לא עמד בתנאי הסכם הפשרה ועליו לשלם למשיב את הפיצויים המוסכמים הקבועים בסעיף 8 להסכם, שקיבל, כאמור, תוקף של פסק דין.

 המבקש טוען, שהמשיב סיכל את ביצוע פסק הדין וכי נכרת ביניהם הסדר מאוחר לפסק הדין המשנה את תנאיו.

נטל ההוכחה ונטל השכנוע מוטלים בעניין זה על המבקש, שלא השכיל לעמוד בנטל זה. עדותו של המבקש היא עדות יחידה של בעל דין ואף היא, כשלעצמה, תלויה על בלימה.

המבקש טוען, שהמשיב בחר לנתק כל מגע וקשר עמו ולא היה ניתן להשיגו משך חודשים ארוכים. מעבר לתצהיר המבקש לא הוגשה כל ראיה בעניין זה. מאידך, המשיב הציג תמלילים רבים של שיחות טלפון שלו למבקש, שנערכו החל ממרץ 2009 (נספח 31) ועד ליום- 10.8.2010 (נספח 153). התמלילים מצביעים באופן מפורש על ניסיונות ליצירת קשר על ידי המשיב ולא על התחמקות. למרות שנתנה למבקש האפשרות להגיש את השגותיו לגבי התמלילים, לא הוגשו השגות ויש בכך משום הסכמה להגשתם (עמ' 21 לפרוטוקול).

המבקש טוען בתצהירו, שמטרת פסק הדין היתה לאפשר " את שרידותו הכלכלית של המשיב" (סעיף 10 לתצהיר). מעבר לתצהיר המבקש אין לכך כל ראיה נוספת. מאידך, עיון בתמליל מס' 59, עמ' 3, מעלה, שהמבקש אינו מסוגל לייצר את הבגדים שהוזמנו על ידי המשיב בשל קשיים כלכליים של המבקש. ועיון בתמליל מס' 33, עמ' 2, מעלה, שהמבקש הוא שהיה מצוי בקשיים כלכליים.